לעבור דירה לעבור מסע
מאת: לימור שי
על מעברים, שינויים, התחלות חדשות, ים של תובנות, לקחים ומסקנות
לגבי תהליכי החיים.
הגעתי למסקנה שאני חייבת לצאת מהבית שלי ולעבור לבית אחר, כן..משהו באנרגיות שם כבר לא זרם וזה פשוט התבקש.
את מה שעבר עליי, מרגע ההחלטתה ועד לרגעים אלו ממש, ניתן לתאר כמסע אמיתי, מסע חיים מתומצת, המתנקז לכמה ימים.
התבוננות
מתחילים בלהתבונן.. על חפצים, לבחון בלי לגעת, מרחוק.
עוד לפני שמתחילים להדביק צלוטייפ על קרטונים משומשים..
ממש כמו לעשות חשבון נפש, להבין איפה אני נמצאת היום, מה השגתי בחיי, מה מונח אצלי על מדפים מאחורי זכוכית לתצוגה, לעומת מה חבוי עמוק במגירות...
כל פריט מעורר מחשבות:
הנה ארנק עם כסף קטן מאנגליה, כשנסעתי עם חברתי הטובה ללונדון, הנה עוד אחד עם עודף מהודו..שמרתי, כי אולי בקרוב אסע שוב..תמיד צריך קצת כסף קטן...
מחברות מהלימודים, כל מחברת היא תקופה בפני עצמה.
תמונות... ערמות של תמונות...מליון של החתולים שלי ואז עוד מליון מהחתונה...(אנחנו כבר גרושים 4 שנים למה אני צריכה את כל התמונות הללו? מה? לזרוק? איך אפשר???)
אז אחרי סקירת התכולה ומבט נוקב אל מציאות חיי, בחינה מחדש של מה רלוונטי וממה אפשר להפטר, הבנתי שאין דרך להתחמק מזה.. ושהמעשה חייב להעשות - להכניס את הידיים אל תוך החפצים, באומץ ולברור
סלקציה
מה נשאר ומה נזרק?
אילו מהחוויות בחיי אני רוצה לשמר ואיזה מהן לשכוח.
התחלתי עם המסמכים הרשמיים, לקחתי פח גדול והתחלתי לזרוק - ערמות של חשבונות, מסמכים אישורים, דוחות חניה, חוזים, מחברות, מכתבים ותמונות..עוד, הרבה.. תמונות.
לארוז ספרים - מי צריך 100 טון ספרים?? אני הרי לא אקרא אותם שוב.
כל ספר מעלה נשכחות, תקופות בחיים.. את כל ספרי היוגה האלה קראתי בניו זילנד, גם הבגדים שתקועים לי במרתף הם בערך מאותה תקופה לא צריכה לא את זה ולא את זה... בעיקר לא את ה..זה האחרון...שום דיאטה כבר לא תכניס אותי למכנסיים ההם במידה 34 סקיני...אפילו לא צום הראמאדן..
למה לא המציאו חברה, שאורזת לך ואז פורקת כל דבר במקומו, תוך שהיא נפטרת ממה שכבר לא
צריך, בלי רגשות אשם ובלי ביקורת על כמה צברת.. על הבלאגן.. הליכלוך ולמה לעזאזל אני צריכה את השמלה הזו מלפני 20 שנה???
כמו פסיכולוג שקודם מפרק אותך ממי שאתה, ופורק מעלייך את עול השנים ומסע האשם, הנקם והביקורת ורק אח"כ, אורז אותך מחדש, לקראת המעבר לאני האמיתי שלך.
התנתקות
לוותר בהכנעה על דברים שאת מאוד רוצה, אבל מבינה שלך, אין בם צורך, שלא יביאו לך שום תועלת והם סתם תופסים מקום.
לזה קוראים ביוגה היצמדות - כשאתה נצמד לדבר מסויים, כלשהוא, לאו דווקא חפץ, אתה גוזל מעצמך מיליגרם אחד של חופש, תכפיל את זה במספר הדברים אליהם אתה קשור בחייך ותבין שלא נותר לך ספייס אפילו, בשביל עצמך.
ריקנות
אחרי שמפנים את כל החבילות, ממרחב חיי בשנים האחרונות, אני יכולה לראות את כל האבק והלכלוך שהצטבר בפינות, אליהן אף פעם לא הגעתי (או המנקה לא הגיעה..תמיד קל יותר להאשים אחרים) את כל הפגמים שנותרו בקירות, צלקות מהעבר, חורים שחורים בקירות לבנים, לאחר שהוסרו התמונות שכיסו, התמונות שקישטו.
את עומדת בבית הריק, עוברת מחדר לחדר, אוספת פירורים.. שאריות, פריטים קטנים שנשכחו ולאף אחד לא היה שווה, להתכופף ולהרים.
חלקים ממך שהיו פעם חשובים, מפוזרים על רצפת מחשבותייך, צצים מידי פעם נתקעים לך..יאללה תעבירי מטאטא, תעיפי הכל לזבל, את לא זקוקה לפירורים!! את עשויה מנתח משובח אחד, גדול ושלם.
מעבר
את נוסעת לבית החדש, עוד לא הספקת לעכל את המחזה של מה שהיה ביתך ומבצרך, עומד ריק ונטוש, פעור ומהדהד.
מעברים תמיד מגיעים עם סוג של רגישות, תלוי עד כמה רעוע או יציב הגשר הפנימי, האמצע - שמחבר
בלבול
בית חדש , קירות צבועים הקולות מהדהדים מהחללים הריקים, הנה מגיעים המובילים, ומכניסים את הררי הזכרונות, מטען אנרגטי רב עוצמה, שמפוזר בין ארגזים, צלחות, רהיטים, שמיכות ובגדים..
את עומדת מול מסה של ארגזים.. איפה לשים כל ארגז? לאן כל דבר שייך? איך מחזירים הכל למקום כשהמקום הרגיל והידוע, השתנה לתמיד.
אבל הארגזים.. טסים במהירות, מפוזרים בין החדרים, את עומדת חסרת אונים מול גברים, שלא שמים עלייך ועל הדברים שלך.
רגע חכו..את הספרים תעלו למעלה.... רק את יודעת מה ההשלכות של ארבעה ארגזי ספרים, שמעניינים לך את התחת, מושלכים בקומה הראשונה, במקום בחדר העבודה שבקומה השנייה מי ירים את כל זה למעלה?
מה את סוחבת בחיים שלך? על הכתפיים שלך? כמה עוד תוכלי להעמיס כשאת מטפסת למעלה? מישהו יעזור לך? יקח מעלייך קצת מהמשקל הכבד?
התחלה חדשה
בסוף, לאט לאט, הארגזים נעלמים וכל דבר מוצא את מקומו מחדש. את מגלה שבכל זאת אספת כמה חברים טובים על הדרך, שתמיד שמחים להושיט לך יד.
שלב הקישוט: הציורים שלך, הפסלים, הוילונות הלבנים הפריכים שכל כך אהובים עלייך, כל מה שגורם לך להרגיש בית, שעוטף אותך בתחושה נעימה.
שיחרור
שחררי את הכאבים , הפחדים, את כל אותם הרגשות... לאורך השנים, שלא מביאים אותך לשום מקום, אבל בהחלט תופסים מקום, בראש שלך.
שחררי את מי שהיית, או מי שחשבת שהיית, או מי שסיפרת שהיית... ובואי אל מי שאת.
ככה - עירומה, קלה, נטולת קישוטים כמו בית ריק, חדש, נשטף בזרם אדירים, בוהק בלובן.
כמו תינוק שנולד, קורן, בהיר וברור.
אין בו התניות, תבניות של חשיבה, אכילה או שליטה.
את קמה בבוקר, מסתכלת על הנוף מחסירה פעימה ונזכרת אה כן..זו הסיבה שעברתי.
הלב מתרחב ואת יודעת שתמיד אפשר לסמוך אצלך על הקול הפנימי שמניע אותך, שהיקום דואג לכך שכל שינוי יביא טוב.
את המחשבה האחרונה הזו אני עוטפת יפה יפה ושמה על אחד המדפים בבית מזכרת ותזכורת לסדרי עדיפויות, החשיבות והארעיות של כל הדברים ביקום הזה.
